פסק-דין בתיק ע"ע 58039-11-11

השופט עמירם רבינוביץ:

פתח דבר

1.     לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (תע"א 1262/09 ותע"א 1265/09; השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר חיים עזר שוחט וגב' חדווה אהוד). בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את בקשת המערער לנהל תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בעילת אי הפרשות לקרן פנסיה.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי

2.     המערער עבד כשומר במשיבה, שהיא חברת שמירה, אבטחה וניקיון, החל מיום 20.2.06, למשך מספר חודשים.

3.     בחודש אוקטובר 2008 הגיש המערער תביעה אישית כנגד חברת "שחק אבטחה בע"מ", וכנגד חברת בן בטחון (תיק ע"ב 1262/09, ד"מ 5889/08). חברת "שחק אבטחה בע"מ" (הנתבעת באותו תיק) הגישה כתב הגנה ובו התייחסה לטענות המערער. חברת בן בטחון לא הגישה כתב הגנה מטעמה.

4.     בחודש ינואר 2009 הגיש המערער בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית כנגד חברת "שחק אבטחה בע"מ" (תיק ע"ב 1265/09). הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, הוגשה ביחס לעילות אלו: הפרשות לקרן פנסיה, ניכוי שלא כדין משכר העובדים לקרן מתנות וניכוי ליד שרה. (יצוין כי העילה של דמי חגים, שנתבקשה בבקשה המקורית, בוטלה).

5.     המשיבה כאן, חברת  "שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד בע"מ", שאז לא הייתה כלל נתבעת, הגישה תגובה לבקשה.

6.     ביום 27.5.09 ניתנה בתיק ע"ב 1265/09 החלטה, על יסוד הבקשה והתגובה, לפיה נדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המערער הגיש ערעור על החלטה זו לבית דין זה.

7.     בפסק דינו של בית דין זה בערעור (ע"ע 246/09 רונן תורג'מן - שחק אבטחה ושירותי משרד, ניתן ביום 27.12.09), נקבע כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי, הואיל ונצרך בירור עובדתי נוסף, וכן לאור הצורך בבירור טענות הצדדים תוך קיום דיון בבקשה, ולא רק על יסוד הטענות בכתב.

ההליך בבית הדין האזורי

8.     בית הדין האזורי נדרש להכריע בתחילה בשלושה עניינים עובדתיים: הראשון, זהות המעסיקה; השני, משך תקופת עבודתו של המערער; השלישי, חלות הסכם קיבוצי על הצדדים.

9.     בית הדין האזורי קבע, כי המשיבה היא המעסיקה של המערער; כי המערער עבד חמישה חודשים, כגרסת המשיבה, מיום 20.2.06 ועד ליום 17.7.06 ; וכי  על יחסי העבודה בין הצדדים חל הסכם קיבוצי.

10.                       בית הדין האזורי קיבל את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית  לגבי העילות של ניכויים מקרן מתנות וניכויים ליד שרה,  ואילו לגבי העילה של הפרשות לקרן פנסיה דחה את הבקשה.

11.                       בית הדין האזורי נימק את קביעתו לדחיית הבקשה ב"עילת הפנסיה" מהטעמים הבאים: "היות העילה מוסדרת בהסכם הקיבוצי באופן שחל הסייג הקבוע בחוק. המבקש לא הצביע על קיומה של עילה אישית. כמו כן, לא הוכח לכאורה שהמשיבה לא העבירה הפרשות לפנסיה עבור עובדיה הזכאים לכך. המשיבה אינה חולקת על חובתה להפריש כספים לפנסיה עבור עובדיה הזכאים. לא ניתן לומר אפוא כי יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. בנסיבות אלו אין הצדקה גם לאישור התובענה הייצוגית בדרך של החלפת התובע המייצג, כפי שטען המבקש. המבקש לא העלה שם של תובע אחר אותו הוא מבקש להציע כתובע חלופי. בקשת המבקש לחייב המשיבה להגיש רשימה של עובדיה, מהם ייבחר תובע חלופי, אינה סבירה בנסיבות העניין ודינה להידחות".

12.                       על דחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בעילה של אי הפרשות לפנסיה הוגש הערעור שבפנינו. 

הטענות בערעור                                 

13.                        בערעורו טוען המערער בתמצית את הטענות הבאות: בית הדין שגה בקביעתו כי אין עילה לתביעה כנגד המשיבה - מעדותה של חשבת השכר במשיבה עולה כי לפחות מחצית מעובדי המשיבה לא קיבלו זכויות פנסיוניות;  בית הדין שגה בכך שקבע כי במקרה הנוכחי חל הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות או החוק); שגה בית הדין בקביעתו כי למערער אין עילת תביעה אישית; גם אם אין למערער עילת תביעה אישית על בית הדין לאשר את התובענה ולהורות על החלפת התובע המייצג; בית הדין שגה בכך שקבע כי על המערער היה להעלות שם של תובע מייצג אחר אותו הוא מבקש להציע כתובע חלופי; בקשת המערער לחייב את המשיבה להגיש רשימה של עובדיה,  מהם יבחר תובע מייצג, הינה סבירה.

14.                       המשיבה טענה כי המערער לא הוכיח עילת תביעה אישית; כי לא הוכחה עילת תביעה קבוצתית; וכי ההסכם הקיבוצי הקיים בין הצדדים אינו מאפשר הגשת תובענה ייצוגית.